מהפכה עדינה

​

השמש זרחה דרך החלון והאירה את פניה של מ', שישבה על כיסא נוח שקועה במחשבות. עיניה היו נעוצות במסך המחשב, שם חיכו תמונות רבות של "הסגנון העדין" (Delicate Style) ששלחתי לה לפני הפגישה. כבר שש פגישות עברנו יחד, ומ' עדיין לא הצליחה להתחבר לסגנון הזה.

​

"אני לא יודעת... אני חושבת שזה הכל... קצת יותר מדי," אמרה לבסוף, מסיטה את מבטה מהתמונות. קולה היה דק כמו בד שמלת הוינטג' האהובה עליה. "אולי כל שאר הבנות ״העדינות״ שונות ממני. מוארות יותר, נועזות, חסרות עכבות... ואני... אני פשוט 'מ' הקטנה', כמו שכולם קוראים לי. אני רועדת כמו עלה ברוח."

​

חייכתי כי כבר ידעתי את האמת על רוח ה"מ' הקטנה". זו לא הייתה רוח, אלא מערבולת של יצירתיות, קליידוסקופ של רגשות שצבעו את עולמה הפנימי בצבעים פראיים כל כך, שהיא שמרה אותם בשקידה לעצמה.

​

"מ', את זוכרת את השיר שכתבת על קרני השמש שרוקדות על מוך של שן הארי?" שאלתי. "כתבת שהן נראות כמו אלף קשתות זעירות."

היא הרימה את ראשה, עיניה בורקות כמו שמי הקיץ. "נו, אז מה? זה רק שיר לתינוקות!"

​

"זהו זה!" אמרתי בהתלהבות. "הסגנון שלך דומה לשיר הזה. הוא יקום חביב, מעט נאיבי, השזור מחוטי הדמיון שלך. אלה מכות השן הארי הדבוקות לסוודר שלך, והדרך שבה את שמה גרביים שונות בחיוך שובב. בכל משימה שאת מכינה, תמיד יש משהו מבריק, יפה ומפתיע. זוכרת את התמונה שציירת בפעם האחרונה? ילדה ג'ינג'ית יושבת על ענן וקוראת ספר, לבושה בשמלה כתומה בוהקת. הענן היה זרוע פרחים, והתמונה כולה הייתה כל כך עליזה! כמו קרן שמש שמנקה את העננים ומצחיקה אנשים. את אומנית, מ'. את חיה בעולם משלך, מלא בטוב והרמוניה."

 

חיוך רחב התפשט על פניה. "אז אני בסדר?"

"יותר מבסדר," אמרתי בביטחון. "דמייני את העולם הזה בלי ציורי החלומות של שאגאל, בלי המנגינות החייזריות של ביורק. בלי שתכניסי לתוכו את מבטך הישיר והיופי העדין שלך. השבריריות שלך, מ', היא כוח שקט שמניע הרים."

​

"למעשה, נראה לי שאני משתנה כל הזמן," הודתה. "לפעמים אני נמשכת לצבעי פסטל רכים ולתחושת המשי על העור, ולפעמים אני משתוקקת לכתם של צבע נועז  על רקע חיי היומיום."

​

וכך הגענו לחלק האהוב עליי - מסע אל תוך עולמה הפנימי של מ' דרך אוצרות ארון הבגדים שלה (והחיים).

 

הצעיף של סבתא, דהוי אך עדיין נושא עמו את ריח הוורדים של ילדותה, היה הפריט הראשון שיצא מהארון. עיניה של מ' אורו כשהיא דיברה על סבתה, וקולה רך כשתיארה את חום החיבוקים שלה. הצעיף, סמל לאהבה בלתי תנאי, הונח בעדינות על השולחן ליד המחשב.

אחריו הגיעו נעלי ההרים החזקות, עדים לטיולים הרבים שלה בטבע. עיניה של מ' התמלאו התלהבות כשהיא סיפרה על טיפוס על פסגות מושלגות ועל הליכה בשבילים מיוערים. הנעליים, ביטוי לתשוקתה אל הלא נודע, התייצבו בגאווה לצד הצעיף.

מחברת עור מרופטת הצטרפה אליהם, עמודיה מלאים ברישומים ובשירים שכתבה מ'. דמעות עלו בעיניה כשהיא קראה שיר שכתבה על אהבתה לים. המחברת, כלי קיבול ליצירתיות שלה, הפכה לחלק בלתי נפרד מהקולאז' שהתהווה על השולחן.

מדליון כסף שביר, מתנה מאמה, נצנץ באור. מ' סיפרה על הקשר המיוחד שלה עם אמה, ועל הכוח והתמיכה שהיא מקבלת ממנה. המדליון, סמל לקשר בלתי ניתן לשבירה, הונח ליד זוג אוברולים מנוזי צבע, שריד לימים של יצירתיות פרועה וחופשית.

שמלה ורודה בהירה, רכה כענן, הונחה על השולחן. מ' חייכה כשהיא דיברה על אהבתה לשמלות ורודות ועל תחושת החופש שהן נותנות לה. השמלה, ביטוי לנשיות העדינה שלה, השלימה את התמונה.

 

היא הביטה בפריטים שעל השולחן, ודמעות של התרגשות זלגו מעיניה. "זו אני," אמרה בקול חנוק. "כל החלקים שלי, יחד."

​

"מ' הקטנה" שאהבה שירה צבעונית, אישה שנשאה בלבה את הד צחוקה של סבתה, חולמת שהעזה להאמין ביופייה הייחודי - כל אלה היו חלקים ממנה, שלמים באי-שלמות שלהם.

באותו רגע הבינה מ' שהסגנון ה-Delicate שלה אינו קשור רק לבגדים או לצבעים. הוא ביטוי של אישיותה המורכבת, של עולם פנימי עשיר ומרתק, זהו סגנון שמשקף את כוחה הפנימי, את רוח ההרפתקאות שלה ואת יצירתיותה האינסופית. הוא סגנון ייחודי ואותנטי, משקף את מי שהיא באמת.

 

כשהיא נופפה לשלום, ידעתי שהמסע שלנו ביחד רק מתחיל. ומי יודע, אולי יום אחד אפילו נכתוב על זה ספר בשם Delicate Revolution "מהפכה עדינה" 😊

 

נ.ב. כל טכניקות הפוטותרפיה נבחרות על ידי על פי צרכיו של כל לקוח ועשויות להשתנות.